חופשה שנתית- הלכה למעשה!

המקור המשפטי- חופשה שנתית הינה זכות עובדים שמגנה על העובד ושאינה ניתנת להתניה זכות זו מגיעה לכל  עובד בישראל מכוח חוק חופשה שנתית התשי"א-1951. 

תכלית החוק- על פי חוק זה, כל עובד זכאי למספר ימי חופשה בשנה בתשלום מלא, לצורכי התרעננות מהעבודה וחזרה אליה בכוחות מחודשים.

מכסת הימים לעובד- ימי החופשה המגיעים לעובד על פי חוק, נקבעים על פי הוותק של העובד.

• בעד 1-4 שנים ראשונות  – 14 יום;
• בעד השנה החמישית – 16 יום;
• בעד השנה השישית – 18 יום;
• בעד השנה השביעית – 21 יום;
• בעד השנה השמינית ואילך – יום נוסף לכל שנת עבודה עד למכסת-חופשה מרבית של 28 יום.

יש לציין כי החוק כולל בתוכו יום מנוחה אחד על כל 7 ימי חופשה. לדוגמא, בעד 1-4 שנים יינתנו בפועל 12 ימים לעובד 6 ימי עבודה בשבוע, ו-10 ימים לעובד 5 ימים בשבוע וכן הלאה.

בנוסף, קיים הסכם קיבוצי כללי המסדיר את המעבר לשבוע עבודה קצר והוא חל באמצעות צו הרחבה על מקומות מסוימים.

צבירה ופדיון ימי חופשה שנתית- ככלל החוק אוסר על צבירת ימי חופשה.ישנה אפשרות בעלת מגבלות  לצבור עד שבעה ימי חופשה לשנה הבאה, אך לא מעבר לכך, כל צבירה נוספת דינה להימחק.

במידה וקיים הסכם בו העובד זכאי לימי חופשה נוספים מעבר לקבוע ייתכן ויוכל לפדות בכסף את אותם ימים נוספים.  

התיישנות תביעת פדיון דמי חופשה שנתית-העילה לפדיון דמי חופשה שנתית נוצרת עם סיום יחסי עובד מעסיק.

עובד שהגיש תביעה תוך 3 שנים מהיום הקובע יהיה זכאי לתשלום מלא עבור פדיון דמי חופשה עבור 3 שנות עבודתו האחרונות.

למיצוי זכויותיך, חשוב להיוועץ עם עו"ד המתמחה בתחום דיני העבודה, בהצלחה.

מאמר זה נכתב בשנת 2013 כל האמור ברשימה לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי, על הקורא לפנות ולהתייעץ עם עו"ד המתמחה בתחום הספציפי בטרם נקיטת כל פעולה משפטית או הימנעות מנקיטת פעולה כזו או אחרת.